נתחיל מההתחלה – אין כזה דבר ניהול זמן לאמהות סטודנטיות!! (ואם מישהו אמר לך שכן, שיעשה לך בייביסיטר כשהילדים חולים בדיוק ביום המבחן!!).

מתנצלת על כל סימני הקריאה… אבל בואי נתחיל בכנות.
אני לא מאמינה בניהול זמן לאמהות סטודנטיות או בכלל.
למען האמת? אני חושבת שזו אחת ההונאות הכי מעודנות של העולם המודרני.
כי בינינו… מה זה “לנהל זמן” כשיש לך ילד עם חום, דדליין לעבודה סמינריונית, תור לרופא שיניים, ועגלה שצריך להעלות לקומה שלישית בלי מעלית?

מה כן אפשר לנהל?
משימות. סדרי עדיפויות. תקוות. נשימות.
אבל זמן? הוא רץ. ואם את אמא סטודנטית הוא רץ בלי להסתכל אחורה 😬

תרחיש שגרתי, כמעט מדי:

את קובעת לעצמך בלוק לימודים של שעתיים בין 9:00 ל-11:00.
הכנת קפה או תה, סידרת את השולחן, פתחת את המחשב…
9:03 – טלפון מהגננת… הילדה העלתה חום.
ובום! לא ניהול זמן ולא נעלים… אנחנו מדברות כאן על ניהול משבר.

החיים עצמם: הרגע שבו הבנתי שאין לי שליטה (וזה בסדר)

עברתי לא מעט כדי להבין את זה.
למדתי לתואר ראשון בלתי אפשרי (מדעי בע”ח 165 נק”ז ב3 שנים) בלי שום רקע מדעי, עם דיסקלקוליה, הפרעות קשב ואתגרים כלכליים… בנוסף לכל זה – גיליתי שאני הולכת להיות אמא!!!!
תוך כדי לימודים מאודדדד עמוסים, עברתי הריון, לידות, הנקה, חיתולים, עבודה, ועוד לימודים…

וזה לא הסתיים שם. במהלך החיים לא הסתפקתי בלשבת בשקט… התרגלתי לאקסטרים!
אחרי שהקמתי קהילה (חכמאמא) ועסק הקמתי גם עמותה (Wisemama), שלושה אתרים, ארבעה פודקאסטים וכל זה תוך כדי משרה מלאה.
והייתי (ועודני) כל הזמן ב… סוג של ג’ינגול, אבל למדתי לעשות את זה בהנאה, גם כשמרפי מגיע.

אז איך עשיתי את זה?

לא עם שליטה, אלא עם הבנה.
הבנתי שאני לא אמורה להספיק הכל.
אני צריכה לקבל החלטה מה חשוב לי באמת ולוודא שזה ריאלי.
ומה עם השאר? מממ… תיכף נראה.

הנה כמה תובנות קטנות שעשו לי סדר בטירלול הזה:

🟣 1. לתכנן לגרוע מכל, ולקוות לטוב ביותר….

זה משפט שאמא שלי אמרה לי לא מעט מגיל קטן. כי כשאני מתכננת את השבוע, אני לוקחת בחשבון שתהיה לפחות תקלה אחת. אז אני לא נבהלת, אני מתכוננת!

🟣 2. לא כל משימה שווה את האנרגיות שלי

אם אני נותנת לך לעשות רשימה, בלי למצמץ יש לך איזה 20 דברים לפחות – להיום!!!
אבל שתינו יודעות שיש דברים שהם חובה ויש דברים שהם “Nice to have” ועוד כל מיני סוגים באמצע.
תעצרי רגע ותחשבי מה הכי חשוב לך כרגע, מה חייב להתבצע? (רמז קטן: לא כל הרשימה!!).

🟣 3. גוגל קלנדר זה החיים

אני לא מגזימה.
היומן שלי הוא סוג של שותף לדרך, במיוחד שאני מנהלת כמה חיים מקבילים (דיי ג’וב, עמותה, עסק, קהילה… אהה ובואו לא נשכח שאני אמא ל-3 ילדים, 2 כלבים ומלאאא עציצים… עם בן זוג שעובד שבועיים בלב ים כל חודש ואני מתפעלת הכל לבד 🤯).
ויש אפילו שיטה שאני מלמדת בקורס שלי איך לעבוד איתו חכם, לא רק יפה ומסודר, אלא איך ממש לגרום לו לעבוד.

🟣 4. משימות אקדמיות ואישיות חיות יחד

שתינו יודעות שהעולם לא עוצר כי יש לנו עבודה להגיש (קצת מבאס, אבל זו האמת).
אז אני בודקת מה הדרך הטובה ביותר שאני כרגע מסוגלת לשלב בה משבצת של משימה לימודית בין לבין לבין…
בואו נגיד ש…. יצא (לא פעם) שהילדודס נרדמו מסיפור לפני השינה שכלל תאי דם לבנים שנלחמים בחיידקים 😅

🟣 5. להסתכל אחורה, לא רק קדימה

אני יודעת שהעולם אומר – “הביטי קדימה!!!” וכל זה… אבל אם את כבר מתכננת תכנונים, תלמדי מה עובד לך ומה פחות. איך לדעת על מה להסתכל?

בשביל זה בניתי את הקורס: ניהול לו”ז לחכמאמות (ולא ניהול זמן לאמהות סטודנטיות!)

לא עוד קורס “איך לקום ב-5 בבוקר”.
לא עוד “תעשי יותר, תשני פחות”.

אלא קורס מוקלט, קליל, בגובה העיניים, שמדבר על:

• איך לתכנן בלי לקרוס (ובעיקר איך להגיע מוכנה לתקופת המבחנים)
• איך להבין מה באמת צריך להיות ביומן
• מה עושים כשאין לך מושג כמה זמן יש לך בכלל
• למה המחזור החודשי חשוב בלו”ז שלך
• איך נראות הפסקות אמיתיות לאמהות
• ולמה אנחנו צריכות לתכנן גם את הזמן האישי ולא רק את האקדמי

זה הקורס היחידי בארץ שנוצר מחכמאמא לחכמאמות!
קורס שכולל גם את הצד האקדמי, גם את האישי וגם את החיבוק שאת צריכה בדרך ממישהי שיודעת בדיוק מה את עוברת💕

לסיכום (כי אנחנו באקדמיה, אז חייב):

את לא צריכה יותר זמן כדי לנהל את הזמן (סליחה, משימות) כאמא סטודנטית.
את צריכה יותר הבנה, פחות רגשות אשמה, ויומן שמדבר את השפה שלך.
אני יותר ממזמינה אותך לקבל את הקורס שיתן לך את הכלים שאת צריכה כדי לעבור את השנה הזו עם חוויה אישית מחזקת.

כמה נקודות חשובות:

💻 הקורס פתוח לצפייה מיידית! ונשאר פתוח ללא הגבלת זמן.
✨ הוא מחולק לחלקים קטנים כדי שתוכלי לצפות קצת בכל פעם (או בבינג’, תלוי בך).
🎁 והמחיר עכשיו סמלי במיוחד! כדי לא להוסיף עוד עומס כלכלי (מוזמנת לכתוב לי לקבלת הקופון).

💬 הטבה נוספת – מחיר הקורס ששילמת יורד ממחיר פגישה אישית איתי!
לפעמים עולה צורך לשאול שאלות לאחר הקורס הספציפי הזה. אני מבינה שיש דברים שהם מיוחדים רק לך.
אז שימי לב – רק מי שרוכשת וצופה בקורס המלא מקבלת פגישה במחיר מיוחד, כך אדע שיש לך כבר את כל הכלים ונשב יחד להתאים ולדייק את מה שחשוב לך.

ואם לא ציינתי, זה בהחלט הקורס שיעזור לך להפסיק להרגיש אשמה ולהתחיל להרגיש גאווה.

הקורס כאן 👉
בואי נתכנן תכנונים,
רלי

“אני רוצה להיות אמא נוכחת, אבל גם לא לוותר על ההתפתחות האישית שלי.”

המשפט הזה חוזר אליי שוב ושוב, בעשרות וריאציות שונות, בכל פעם שאני מדברת עם אמהות שמתלבטות האם לבחור באקדמיה או בתעשייה ואיך ייראה הפרק הבא בחיים שלהן. בין אם הן אחרי לידה ראשונה, אחרי דוקטורט או בשיא הקריירה, ההתלבטות בין האקדמיה לתעשייה בוערת.

אז בואי נדבר על זה רגע, בגובה העיניים.

מה היתרונות והחסרונות של עבודה בתעשייה עבור אמהות?

נתחיל ממה שהכי מעסיק את רוב האוכלוסיה – כסף!

העולם של ההייטק והתעשייה מציע שכר גבוה יותר, קידום מהיר, תנאים מעולים ואופק אפשרי להתקדמות. אבל הוא גם מגיע עם מערכת שעות שלפעמים מתנגשת עם החיים עצמם, במיוחד אם את רוצה להיות אמא שמוציאה מהגן ב-15:30 או לוקחת יום חופש באמצע השבוע כשהילד חולה ללא רגשות אשמה או מבטים כועסים.

ואני מסייגת מיד – יש חברות ממש טובות עם בוסיות ובוסים מעולים, יש מקומות עם גמישות, יש נשים מדהימות שפרצו את הדרך ומצליחות להנות גם עם הילדים – אני בעצמי עובדת בהייטק מהנוחות של הבית ומצליחה לשלב את כל האהבות שלי (ויש לי ל מעט עיסוקים). העניין הוא שלפעמים לוקח זמן למצוא בדיוק את מה שאת מחפשת, במיוחד כג’וניורית.

מי שמתחילה את המסע שלה בתעשייה ישר אחרי התואר, במיוחד אחרי תקופה באקדמיה, עלולה להיתקל באתגרים של מציאת משרה התחלתית, שלפעמים לא תואמת את הציפיות או את רמת ההשכלה. לא תמיד קל למצוא עבודה כג’וניורית, והמעבר מהעולם התיאורטי של האקדמיה לפרקטיקה של התעשייה דורש הסתגלות. יש תחרותיות, שכר התחלתי שיכול להפתיע לרעה, והרגשה של “עוד לא הגעתי למה שאני באמת שווה”. זה לא אומר שזו לא דרך מצוינת, אבל חשוב לדעת שגם שם, לא הכל נוצץ בהתחלה.

בנוסף, בניגוד לאקדמיה, בתעשייה יש לעיתים דדליינים נוקשים, יעדים ברורים ובוסים שמודדים אותך לפי תוצאות. מדובר בעולם שבו זמן שווה כסף (תרתי משמע) ולכן הלחץ בהתאם. אין הרבה מקום לזמן חשיבה, טעייה, או מרחב להתפתחות פנימית איטית (ושוב מסייגת, יש ויש). לפעמים זו תחושה של מרוץ, במיוחד כשאת צריכה להוכיח את עצמך שוב ושוב. גם הסיכון לפיטורין קיים, במיוחד כשלא עומדים ביעדים. וזה הבדל מהותי מהאקדמיה, שם המוטיבציה היא לרוב פנימית, מגיעה מתוך סקרנות, תשוקה לנושא, ורצון להבין את העולם יותר לעומק ולא מתוך לחץ חיצוני לעמוד ב-KPI’s (המדדים והיעדים שקבעו כהצלחה).

האם אקדמיה מתאימה לאמהות שרוצות חופש וגמישות?

איך נראית הדרך להפוך לחוקרת באקדמיה?

המסע האקדמי הוא ארוך ולא תמיד פשוט. הוא מתחיל לרוב כמאסטרנטית או דוקטורנטית, תחת מלגה נמוכה שלא משתווה לשכר בתעשייה. משם, ממשיכים, אם בוחרים בכך, לפוסט-דוקטורט (לרוב בחו”ל, ואם נודה בכך דיי חייב שיהיה בחו”ל וזה כבר נושא מורכב לפוסט אחר), וגם הוא אינו מתגמל כלכלית במיוחד. רק לאחר שלבים אלו מתחיל המסלול הארוך והלא ודאי לקבלת משרה באקדמיה, וגם היא לא רק מחקר נטו.

משרה באקדמיה כוללת הרבה יותר ממחקר – יש גם רכיב משמעותי של הוראה, תכנון קורסים, בחינות, הנחיית סטודנטים, ולא מעט התעסקות בירוקרטית מול מוסדות, מענקים ונהלים. חשוב לדעת שזהו מסלול שמצריך נשימה ארוכה, אהבה אמיתית לעולם המחקר, וסבלנות. המון סבלנות.

האקדמיה מציעה סוג מאוד ייחודי של חופש – לא רק אינטלקטואלי, אלא גם תפעולי. יש בהחלט מקום לגמישות בשעות, ניהול עצמי של הזמן, והיכולת לבחור את הקצב שלך, אבל זה מאוד תלוי בשני דברים: האם את רואה את המחקר שלך כמו עוד ילד אהוב, כזה שלפעמים מייאש אותך אבל את עדיין אוהבת אותו ורוצה שיצליח, והאם (בשלבים הראשונים) בחרת מנחה שתומך בך ובאימהות שלך.

הקשר בין מנחה תומך לבין הצלחה באקדמיה כאמא

יש מנחים שמבינים היטב את המורכבות של החיים שלך כאמא, ויש כאלה שפחות. לכן, בחירת מנחה היא קריטית! כתבתי על זה פוסט נפרד עם טיפים והמלצות על מנחות ומנחים תומכים (ואפשר למצוא שם גם שמות של כאלה שממש כדאי להכיר!).

מצד שני, האקדמיה יכולה גם להיות מתסכלת, עם חוסר ודאות תעסוקתית, תהליכים איטיים ומבנה שמרני שלא תמיד רואה אותך. הכול תלוי במוסד, בתחום, במנחה, וגם בך – כמה את מוכנה להיכנס לזה בלב שלם, וכמה תמיכה יש לך בבית, במיוחד כשזה מצריך מעבר לכמה שנים לחו”ל.

יש מי שימצאו באקדמיה בית אמיתי לשלב בין הורות לעשייה משמעותית, ויש מי שיתקלו בקשיים כלכליים, בעומסים בלתי נגמרים, ובהרגשה שהן לבד במערכה. הכול תלוי במשתנים שונים וגם בך: באיזה שלב את נמצאת בחיים, כמה תמיכה יש לך בבית, מה הכי חשוב לך עכשיו ועל מה את מוכנה לוותר כדי שזה יקרה.

איך מקבלים החלטה חכמה בין תעשייה לאקדמיה?

אם את עדיין תוהה האם בכלל כדאי לעשות דוקטורט? מה זה דורש? ומה זה אומר להיות אמא סטודנטית? דיברתי בדיוק על זה בשני פרקים בפודקאסטים שלי:

🎧 האם לעשות דוקטורט? – פרק שעוזר להבין מה באמת כולל המסלול הזה, ומה חשוב לבדוק לפני שמתחייבים.

🎧 האם להיות אמא סטודנטית ? – פרק שמדבר בגובה העיניים על השילוב המאתגר והמרתק הזה, עם תובנות מהשטח (מתואר ראשון ועד דוקטורט).

🎧 האם לעשות פוסט בחו”ל? – פרק שמדבר על יציאה לפוסט עם כל המורכבויות שבדבר.

שלב ראשון: לרשום את כל השיקולים שחשובים *לך*!!!

לפני הכול, עצרי רגע וכתבי את כל השיקולים האישיים שחשובים לך! בהקשר למשפחה, לקריירה, למשמעות, לתנאים, ללחץ, לגמישות, ולמקום שבו את רוצה להיות בעוד כמה שנים. כל אחת והסט שיקולים שלה.

הנה כמה שיקולים לדוגמה:

שאלות שיכולות לעזור לך לבחור את הדרך שלך

אני מאמינה שאין מסלול אחד שמתאים לכולן. אבל יש דרך לגלות מה שלך – דרך חקירה, שיח, שאלות טובות, וגם ניסוי וטעייה.

כשאני מלווה אמהות שחוקרות את הצעד הבא, אנחנו לא רק בודקות את התנאים, המלגות או היצע העבודה. אנחנו שואלות שאלות עמוקות:

• מה מרגש אותך באמת באמת?
• מתי את מרגישה שהזמן שלך מנוהל על ידך ולא על ידי אחרים?
• איזה מודל של אמהות חשוב לך להיות?
• ואיזה מודל נשי את רוצה שהילדים שלך יכירו?

השוואה בין אקדמיה לתעשייה – טבלת שיקולים לאמהות

החדשות הטובות! אפשר גם וגם – לשלב בין אקדמיה לתעשייה

יש תחושה לפעמים שצריך לבחור – או אקדמיה או תעשייה.
אבל האמת? אפשר גם וגם. יותר ויותר חוקרות משלבות בין השניים: חוקרות באקדמיה ומובילות במקביל ייעוץ, שיתופי פעולה, ואפילו סטארטאפים שמבוססים על הידע שלהן. כן, גם פרופסוריות מקימות חברות מצליחות! ויש גם את הצד השני של מקומות עבודה ששולחים אותך לחקור בקדמיה כדי להתמקצע ולהתמחות בתחום ספציפי על חשבונם!
אם יש לך תשוקה גם למחקר וגם ליישום – את לא חייבת לוותר. לפעמים דווקא בחיבור בין העולמות יכולה להיות הפריצה הכי גדולה שלך.

סיכום: מה באמת מתאים לך עכשיו?

אז מה בא לך לעשות? ברצינות. מה מושך אותך? מה מדליק לך את הניצוץ בעיניים?

אם את אוהבת לחקור – אפשר לעשות את זה גם באקדמיה וגם בתעשייה. השאלה היא איפה את רוצה לחקור, ובאיזה אופן (בדרך כלל התקציב גדול יותר בתעשייה, אבל זה גם תלוי, ראיתי מעבדות מאוד עשירות ומקומות בתעשייה עם תקציבים מומגבלים במיוחד… גם זה שיקול כשמחליטים איפה לחקור).

אוהבת בוסים על הראש או פחות? אז באקדמיה יש קצת פחות תחושה של בוס ויותר תחושה של הנחייה. נכון, יש מנחות ומנחים שיותר דומים לבוסים, ויש גם בתעשייה מנהלות ומנהלים נדירים שמאמינים בהובלה בגובה העיניים – אבל לפעמים גם להם יש בוסים, והבוסים האלה מודדים תוצאות ויעדים. ככה זה כשמדובר בכסף.

ואגב, גם באקדמיה יש יעדים כדי להתקדם, יש לחץ, פרסומים, מענקים, פרויקטים. אבל הלחץ הזה נובע לרוב מהמוטיבציה הפנימית שלנו… מהרצון להבין, ליצור ידע, ולתרום לעולם המחקר, או לפחות כדי שזה יגיע משם 🙂

וכשאני חושבת על זה, אם בוחרים עבודה שטוב לנו בה, שהיא משמעותית ומעניינת, אז גם היעדים הופכים למרגשים. לא מטרד, אלא שלב בדרך.

אז תדברי על זה. תחשבי על זה. תבדקי עם עצמך – מה בא לך עכשיו? ומה בא לך בעוד חמש שנים?

ואם את מרגישה שאת בתחילת החקירה, אני פה. כתבתי על זה, דיברתי על זה בפודקאסטים, יצרתי תכנים בדיוק בשביל נשים כמוך.

רוצה להמשיך לחקור את זה יחד?

אני מזמינה אותך למפגשי “לחקור את העתיד” – סדרת מפגשים שבהם נעמיק יחד בהתלבטויות האלה, נשתף, נברר וניצור בהירות אישית האם האקדמיה או התעשייה היא הבחירה הטובה ביותר עבורך.

להצטרפות וקבלת עדכונים על תאריכים ומיקומים, אפשר להצטרף לקבוצת הוואטסאפ בלינק הזה.
ובינתיים… מה מרגש אותך בחיים האלה כרגע?

תכתבי לי,
רלי

אם היו אומרים לי לפני ארבע שנים שבעתיד הקרוב אעביר הרצאות וסדנאות באנגלית מרצוני החופשי, הייתי אומרת – אין מצב בחיים!

אני? אנגלית?

גם בעברית אני לעיתים מתקשה להוציא משפט קוהרנטי מספיק כדי שיבינו את כל מה שהולך לי בראש.

ההזדמנות שניתנה לי בעבודה הקודמת הפגישה אותי עם אחד הפחדים הגדולים שלי – להעביר הדרכות באנגלית ובכלל להשתמש בה על בסיס יומיומי עם מלא מונחים מקצועיים שלא הכרתי. כבר בראיון העבודה נזכרתי בטראומה מהצגת המחקר שלי באחד הכנסים הגדולים במיקרוביולוגיה.

הייתי על סף בכי כשגיליתי שאני לא יכולה להקריא מהמצגת את ההערות כי המחשב שם היה מיושן מדי ולא הייתה אופציה של “תצוגת מגיש”.

ההתמודדות עם הפחד

הפחד מאנגלית הוא משהו שמלווה הרבה נשים, במיוחד כאשר הן נדרשות להשתמש בה בצורה מקצועית. נשים רבות, המשלבות הורות ולימודים באקדמיה או המעוניינות לעבוד בחברה בינלאומית, נתקלות בחשש הזה. אין זה מפתיע שהפחד הזה יכול להיות משתק, במיוחד כשמדובר בהעברת הרצאות או השתתפות בישיבות חשובות.

התחושות והאתגרים

התחושה של עמידה מול קהל ודיבור באנגלית יכולה להיות ממש מאיימת. הפחד לטעות, להישמע לא מקצועית או לא להבין מה אומרים לך – כל אלו יכולים להוביל לתחושת חוסר ביטחון שמשפיעה על כל החיים המקצועיים שלנו. אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהייתי צריכה לדבר באנגלית בעבודה, את הלחץ בחזה, את המתח בכל הגוף ואת החשש שכל מילה שאני אומרת תהיה שגויה.

ויתור על חלומות

בגלל החשש הזה, נשים רבות מוותרות על חלומות שלהן. הן נמנעות מלהגיש מועמדות למשרות שהן חולמות עליהן, מוותרות על השתתפות בכנסים בינלאומיים, או אפילו מוותרות על פרויקטים גדולים שיכולים לקדם אותן מבחינה מקצועית ואישית. הפחד מאנגלית הוא לא רק פחד משפה, אלא פחד מלהתקדם, לחשוף את עצמך ולהעז.

שינוי התפיסה

ההבנה שהפחד הזה לא צריך לעצור אותנו היא חשובה. יש לי סיפור אישי על איך הצלחתי להתגבר על הפחד הזה ואיך זה פתח בפניי דלתות שלא חלמתי עליהן. ברגע שהתחלתי להתמודד עם הפחד ולא לברוח ממנו, גיליתי שהשד לא כל כך נורא. הפחד עדיין קיים, אבל הוא כבר לא מנהל אותי. היום אני מצליחה להעביר הרצאות וסדנאות באנגלית בביטחון, וזה תחושת סיפוק שלא ניתנת לתיאור.

ההשפעה על הקריירה

השינוי הזה השפיע על כל הקריירה שלי. פתאום מצאתי את עצמי במקום שבו אני יכולה לשאוף למשרות בינלאומיות, להשתתף בכנסים ולהוביל פרויקטים גדולים. הפחד הפך לכוח מניע, ואת התחושה של הצלחה במקום שפעם היה כל כך מפחיד, אני רוצה להעביר הלאה.

הזמנה להצטרף

אם הפחד הזה מוכר לך, אם גם את מרגישה שאת מוותרת על חלומות בגלל האנגלית, אני כאן כדי להגיד לך שאת לא לבד. אני מזמינה אותך להצטרף אליי ולשמוע איך אפשר להתגבר על הפחד הזה בעזרת כלים טכנולוגיים ולהפוך אותו למנוף להצלחה. אני כאן לחלוק את הסיפור שלי ולעזור לך להבין שהפחד הזה לא צריך לעצור אותך.

כדי להפסיק לפחד מאנגלית – לחצי כאן

בהצלחה!

יצא לי לפגוש לא מעט נשים שאמרו “המצב פה משוגע לגמרי!” אם זה בלימודים, בהורות, בעבודה או בשילוב של הכל יחד. המצב באמת משוגע לפעמים, גם אני הרגשתי ככה לפני כמה שנים ומאז אני פועלת להפוך את החיים שלי ושל הסובבים והסובבות אותי ל”שפויים” יותר.

את הפוסט הזה אני כותבת לכל מי שמרגישה או תרגיש בעתיד שהיא לא מצליחה להשתלט על המצב, זה קורה וחשוב לי שתזכרי קודם כל ש – את בסדר! ואשמח לשתף אותך בתקופה המשוגעת שהייתה לי + טיפים שעזרו לי לשרוד את השילוב של ההורות והלימודים ב-6 דקות של וידאו (או במלל מיד אחרי הוידאו).

הסיפור שלי – רלי בריל

שני פסים ורודים היו על המקל הלבן. 
אני עומדת מול המראה והבטן מתהפכת. 

לא ציפיתי להם. 

איך? 

אחרי שכל כך התאמצתי להתקבל לתואר הזה, כנגד כל הסיכויים, בלי רקע בתחום, עם הפרעות קשב ודיסקלקוליה ב… תואר מדעי! איך אוכל לעשות את זה כשכבר עכשיו אני עושה לילות לבנים כדי להספיק לעמוד בציונים הנדרשים..?

איך אוכל להמשיך בלימודים כל כך אינטנסיביים. 
כשאני בהריון? 

האם אפשר להיות גם אמא וגם סטודנטית? 

ויותר מזה – האם אפשר להנות מהדרך..? 

שמי רלי בריל, בוגרת האוניברסיטה העברית, אמא לשלושה ילדים שנולדו במהלך הלימודים. מייסדת קהילת אמהות באקדמיה.

הכל התחיל ביום שבו דרכתי במרכז הצעירים בעיר שלי. 
הייתי מבולבלת, אהבתי ללמוד תחומים מגוונים אבל לא ידעתי במה ארצה לעסוק. 
באותו היום גיליתי את מה שכל חיי סרבתי להפנים – אני הולכת ללמוד תואר מדעי! 

בלי שום רקע בתחום ועם המון חששות החלטתי ללכת על זה. 

החלק הקשה הראשון היה להתקבל לתואר –  אבל לא ידעתי שזו רק ההתחלה. 

החלק השני היה לשרוד את השנה הראשונה הידועה לשמצה- זו שכולם מדברים עליה כסנן – קשה, מלאה במבואות ובכללי דיי שוקיסטית לסטודנט המתחיל. 

בגלל שהיה לי פער מאוד גדול להשלים, לקויות למידה וגם בעיות כלכליות, ויתרתי על המון שעות שינה ולמדתי יום ולילה כשלא עבדתי בעבודות מזדמנות. 

זה לא היה פשוט בכלל, ואולי עכשיו זה יותר ברור למה הייתי כל כך מבולבלת כשראיתי את שני הפסים הורודים. אמנם הייתי בזוגיות של 8 שנים, זה היה קורה במוקדם או במאוחר וגם ככה הדודות כבר שאלו “מתי אתם מתחתנים?” אבל אני ידעתי שאין סיכוי לשלב את הלימודים המטורפים האלה עם הריון, לידה, הנקה ובכללי.. ילדים. אני הייתי היחידה בסביבה.

אבל משהו בי סרב לוותר. 

לא על הלימודים ולא על ההריון הזה. 
עכשיו ידעתי שאני פשוט צריכה למצוא דרך לשלב בין השניים. 

הדרך הייתה מלאה בניסוי וטעייה, עם שלל האתגרים בהריון, בלידה ולאחר מכן, תמיד מצאתי פתרונות שאיפשרו לי להמשיך לשלב את השניים והייתי שמחה לשתף אותך בשלושה עקרונות עיקריים שיקלו על התקופה הזו ואולי גם יהפכו אותה ליפה יותר. 

דבר ראשון – דעי את הזכויות שלך!

להריוניות ולאמהות טריות יש זכויות שחובה שתדעי עליהן. 

אם זה חניה חינם מחודש שביעי או הארכת התואר ללא תשלום נוסף – כל הזכויות האלה נמצאות בחוק זכויות הסטודנט ועלייך לדעת אותן. בנוסף, בכל מוסד לימודים צריך להיות (ע”פ חוק) רכז או רכזת הורות האחראים על הרווחה שלך במוסד הלימודים תחת משרד דיקן הסטודנטים. תקבעי פגישה עוד בהריון ותבדקי את כל מה שמגיע לך מעבר – אם זה קורסים מסובסדים להשלמת החומר או סיוע אחר שאת יכולה לקבל לאחר הלידה. 

ואם כבר דיברנו על סיוע.. דבר שני וחשוב מאוד –

תלמדי לבקש עזרה!

זה לא המקום להיות גיבורות על ולעשות הכל לבד- ממש לא. כשאת משלבת שני אתגרים כל כך מורכבים, את צריכה את כל העזרה שיש לעולם להציע. אם זה במטלות הבית, או אם זה סיוע לימודי, או אפילו לבקש מחברה טובה שתשמור על התינוק בשיעור החופשי כדי שתוכלי לסיים עוד כמה תרגילים בשיעורי הבית. קחי את כל העזרה שנותנים לך ויותר מזה! תלמדי לבקש. זה בהחלט לא פשוט אך זכרי שעתידך תלוי בזה.

אין טעם להיות מתוסכלת שאת לא מספיקה להיות 100% אמא ו100% סטודנטית, כרגע את אישה אחת עם שתי מטרות – להיות אמא נוכחת ככל האפשר ולסיים את התואר בהצלחה והנאה. 

וותרי על עיסוקים שלא מקדמים אותך, גם אם זה אומר לאבד מעט מהשליטה ושתפי את האתגרים וההצלחות עם נשים במצבך, השיתוף מקל על החוויה והתמיכה מהסביבה עוזרת לצלוח אתגרים רבים. 

למה את חושבת שפתחתי את קהילת אמהות באקדמיה? כדי שיהיה לי איפה להתבכיין 😉 

הדבר השלישי ואולי החשוב מכולם זה…

להתמקד בצד הטוב של הסיפור

שמתי לב שהאופטימיות הצילה אותי ברגעי הקושי, כי כשאת אמא, כל מה שיכול להשתבש – משתבש, זה מרפי.
כולנו נמצאות בסיטואציות האלה אך מי שמוצאת את הצד הטוב של הסיפור גם נהנת ממנו. ברגעי הקושי, נסי להתאמץ ולחשוב על דבר אחד טוב שקורה או יקרה בעקבות הסיטואציה הזו – רק אחד. כשאנחנו מתמקדות בטוב הפוקוס על הפרשנות השלילית יורדת ואנחנו מתפנות להנות מהרגעים הקטנים והטובים שבחיים. 

ברגעים הקשים לי תמיד עזר לחשוב על זה ש – איזה כיף שבחרתי להגשים את עצמי בתחום שאני אוהבת! איזה מרגש זה.. 

ו… שהכל זמני.

הכל. גם כשתקופת המבחנים נראית כמו נצח – היא זמנית.
גם כשהבחילות לא עוזבות אותך – זמני.
גם כשהילד עם גזים ולא מפסיק לצרוח – זמני.

הם גדלים כל כך מהר, וגם אנחנו. במבט לאחור את תהי כל כך גאה ומסופקת, ולא רק את, גם משפחתך וילדיך שישאבו ממך השראה גדולה- וזה יקירתי – זה ניצחי. 

אז אם הייתי מבקשת שתקחי איתך משהו אחד מהסיפור שלי זה שההגשמה העצמית שלך אפשרית! שיש אלפי אמהות סטודנטיות שעושות את זה כל שנה, שאת לא חייבת לבחור בין הורות ללימודים ובעיקר –

את לא לבד.

את גם אמא, לא רק. זכרי את זה.

אם מעניין אותך לשמוע עוד על הסיפור שלי באקדמיה ניתן להאזין לסיפור המלא בפודקאסט שאני מאוד אוהבת – פופקורן של ליאור פרנקל – פרק 195 – איך לעשות למרות הכל.

עוד משהו קטן עלי…

אני מאוד אוהבת את הסרטונים של TED

נחזור רגע לכותרת “אל תקראי לזה מצב משוגע”, הכותרת הגיעה אלי בעקבות הרצאת TED שנתקלתי בה במקרה והיא ממחישה טוב מאוד מהו מצב משוגע ולמה לא כדאי שנשתמש במונח הזה.

ד”ר דריה לונג היא רופאה בטיפול נמרץ ובהחלט יודעת מה זה להיות ב”מצב משוגע” אך בוחרת לקרוא לזה במילים אחרות שגורמות לנו לקחת יותר שליטה על המצב.

אני אהבתי את הגישה, ואת?
מוזמנת להגיב, לשתף ולכתוב לי בכל עת.

מה שמך? *

מה כתובת המייל שלך? *

מה תרצי לומר?

רוצה להצטרף למיילים שלנו? אנחנו ממש לא חופרות ואם לא יבוא לך תמיד אפשר להסיר בקלות.

• כן! אשמח להיות חלק 🙂

קדימה!