“אני רוצה להיות אמא נוכחת, אבל גם לא לוותר על ההתפתחות האישית שלי.”

המשפט הזה חוזר אליי שוב ושוב, בעשרות וריאציות שונות, בכל פעם שאני מדברת עם אמהות שמתלבטות האם לבחור באקדמיה או בתעשייה ואיך ייראה הפרק הבא בחיים שלהן. בין אם הן אחרי לידה ראשונה, אחרי דוקטורט או בשיא הקריירה, ההתלבטות בין האקדמיה לתעשייה בוערת.

אז בואי נדבר על זה רגע, בגובה העיניים.

מה היתרונות והחסרונות של עבודה בתעשייה עבור אמהות?

נתחיל ממה שהכי מעסיק את רוב האוכלוסיה – כסף!

העולם של ההייטק והתעשייה מציע שכר גבוה יותר, קידום מהיר, תנאים מעולים ואופק אפשרי להתקדמות. אבל הוא גם מגיע עם מערכת שעות שלפעמים מתנגשת עם החיים עצמם, במיוחד אם את רוצה להיות אמא שמוציאה מהגן ב-15:30 או לוקחת יום חופש באמצע השבוע כשהילד חולה ללא רגשות אשמה או מבטים כועסים.

ואני מסייגת מיד – יש חברות ממש טובות עם בוסיות ובוסים מעולים, יש מקומות עם גמישות, יש נשים מדהימות שפרצו את הדרך ומצליחות להנות גם עם הילדים – אני בעצמי עובדת בהייטק מהנוחות של הבית ומצליחה לשלב את כל האהבות שלי (ויש לי ל מעט עיסוקים). העניין הוא שלפעמים לוקח זמן למצוא בדיוק את מה שאת מחפשת, במיוחד כג’וניורית.

מי שמתחילה את המסע שלה בתעשייה ישר אחרי התואר, במיוחד אחרי תקופה באקדמיה, עלולה להיתקל באתגרים של מציאת משרה התחלתית, שלפעמים לא תואמת את הציפיות או את רמת ההשכלה. לא תמיד קל למצוא עבודה כג’וניורית, והמעבר מהעולם התיאורטי של האקדמיה לפרקטיקה של התעשייה דורש הסתגלות. יש תחרותיות, שכר התחלתי שיכול להפתיע לרעה, והרגשה של “עוד לא הגעתי למה שאני באמת שווה”. זה לא אומר שזו לא דרך מצוינת, אבל חשוב לדעת שגם שם, לא הכל נוצץ בהתחלה.

בנוסף, בניגוד לאקדמיה, בתעשייה יש לעיתים דדליינים נוקשים, יעדים ברורים ובוסים שמודדים אותך לפי תוצאות. מדובר בעולם שבו זמן שווה כסף (תרתי משמע) ולכן הלחץ בהתאם. אין הרבה מקום לזמן חשיבה, טעייה, או מרחב להתפתחות פנימית איטית (ושוב מסייגת, יש ויש). לפעמים זו תחושה של מרוץ, במיוחד כשאת צריכה להוכיח את עצמך שוב ושוב. גם הסיכון לפיטורין קיים, במיוחד כשלא עומדים ביעדים. וזה הבדל מהותי מהאקדמיה, שם המוטיבציה היא לרוב פנימית, מגיעה מתוך סקרנות, תשוקה לנושא, ורצון להבין את העולם יותר לעומק ולא מתוך לחץ חיצוני לעמוד ב-KPI’s (המדדים והיעדים שקבעו כהצלחה).

האם אקדמיה מתאימה לאמהות שרוצות חופש וגמישות?

איך נראית הדרך להפוך לחוקרת באקדמיה?

המסע האקדמי הוא ארוך ולא תמיד פשוט. הוא מתחיל לרוב כמאסטרנטית או דוקטורנטית, תחת מלגה נמוכה שלא משתווה לשכר בתעשייה. משם, ממשיכים, אם בוחרים בכך, לפוסט-דוקטורט (לרוב בחו”ל, ואם נודה בכך דיי חייב שיהיה בחו”ל וזה כבר נושא מורכב לפוסט אחר), וגם הוא אינו מתגמל כלכלית במיוחד. רק לאחר שלבים אלו מתחיל המסלול הארוך והלא ודאי לקבלת משרה באקדמיה, וגם היא לא רק מחקר נטו.

משרה באקדמיה כוללת הרבה יותר ממחקר – יש גם רכיב משמעותי של הוראה, תכנון קורסים, בחינות, הנחיית סטודנטים, ולא מעט התעסקות בירוקרטית מול מוסדות, מענקים ונהלים. חשוב לדעת שזהו מסלול שמצריך נשימה ארוכה, אהבה אמיתית לעולם המחקר, וסבלנות. המון סבלנות.

האקדמיה מציעה סוג מאוד ייחודי של חופש – לא רק אינטלקטואלי, אלא גם תפעולי. יש בהחלט מקום לגמישות בשעות, ניהול עצמי של הזמן, והיכולת לבחור את הקצב שלך, אבל זה מאוד תלוי בשני דברים: האם את רואה את המחקר שלך כמו עוד ילד אהוב, כזה שלפעמים מייאש אותך אבל את עדיין אוהבת אותו ורוצה שיצליח, והאם (בשלבים הראשונים) בחרת מנחה שתומך בך ובאימהות שלך.

הקשר בין מנחה תומך לבין הצלחה באקדמיה כאמא

יש מנחים שמבינים היטב את המורכבות של החיים שלך כאמא, ויש כאלה שפחות. לכן, בחירת מנחה היא קריטית! כתבתי על זה פוסט נפרד עם טיפים והמלצות על מנחות ומנחים תומכים (ואפשר למצוא שם גם שמות של כאלה שממש כדאי להכיר!).

מצד שני, האקדמיה יכולה גם להיות מתסכלת, עם חוסר ודאות תעסוקתית, תהליכים איטיים ומבנה שמרני שלא תמיד רואה אותך. הכול תלוי במוסד, בתחום, במנחה, וגם בך – כמה את מוכנה להיכנס לזה בלב שלם, וכמה תמיכה יש לך בבית, במיוחד כשזה מצריך מעבר לכמה שנים לחו”ל.

יש מי שימצאו באקדמיה בית אמיתי לשלב בין הורות לעשייה משמעותית, ויש מי שיתקלו בקשיים כלכליים, בעומסים בלתי נגמרים, ובהרגשה שהן לבד במערכה. הכול תלוי במשתנים שונים וגם בך: באיזה שלב את נמצאת בחיים, כמה תמיכה יש לך בבית, מה הכי חשוב לך עכשיו ועל מה את מוכנה לוותר כדי שזה יקרה.

איך מקבלים החלטה חכמה בין תעשייה לאקדמיה?

אם את עדיין תוהה האם בכלל כדאי לעשות דוקטורט? מה זה דורש? ומה זה אומר להיות אמא סטודנטית? דיברתי בדיוק על זה בשני פרקים בפודקאסטים שלי:

🎧 האם לעשות דוקטורט? – פרק שעוזר להבין מה באמת כולל המסלול הזה, ומה חשוב לבדוק לפני שמתחייבים.

🎧 האם להיות אמא סטודנטית ? – פרק שמדבר בגובה העיניים על השילוב המאתגר והמרתק הזה, עם תובנות מהשטח (מתואר ראשון ועד דוקטורט).

🎧 האם לעשות פוסט בחו”ל? – פרק שמדבר על יציאה לפוסט עם כל המורכבויות שבדבר.

שלב ראשון: לרשום את כל השיקולים שחשובים *לך*!!!

לפני הכול, עצרי רגע וכתבי את כל השיקולים האישיים שחשובים לך! בהקשר למשפחה, לקריירה, למשמעות, לתנאים, ללחץ, לגמישות, ולמקום שבו את רוצה להיות בעוד כמה שנים. כל אחת והסט שיקולים שלה.

הנה כמה שיקולים לדוגמה:

שאלות שיכולות לעזור לך לבחור את הדרך שלך

אני מאמינה שאין מסלול אחד שמתאים לכולן. אבל יש דרך לגלות מה שלך – דרך חקירה, שיח, שאלות טובות, וגם ניסוי וטעייה.

כשאני מלווה אמהות שחוקרות את הצעד הבא, אנחנו לא רק בודקות את התנאים, המלגות או היצע העבודה. אנחנו שואלות שאלות עמוקות:

• מה מרגש אותך באמת באמת?
• מתי את מרגישה שהזמן שלך מנוהל על ידך ולא על ידי אחרים?
• איזה מודל של אמהות חשוב לך להיות?
• ואיזה מודל נשי את רוצה שהילדים שלך יכירו?

השוואה בין אקדמיה לתעשייה – טבלת שיקולים לאמהות

החדשות הטובות! אפשר גם וגם – לשלב בין אקדמיה לתעשייה

יש תחושה לפעמים שצריך לבחור – או אקדמיה או תעשייה.
אבל האמת? אפשר גם וגם. יותר ויותר חוקרות משלבות בין השניים: חוקרות באקדמיה ומובילות במקביל ייעוץ, שיתופי פעולה, ואפילו סטארטאפים שמבוססים על הידע שלהן. כן, גם פרופסוריות מקימות חברות מצליחות! ויש גם את הצד השני של מקומות עבודה ששולחים אותך לחקור בקדמיה כדי להתמקצע ולהתמחות בתחום ספציפי על חשבונם!
אם יש לך תשוקה גם למחקר וגם ליישום – את לא חייבת לוותר. לפעמים דווקא בחיבור בין העולמות יכולה להיות הפריצה הכי גדולה שלך.

סיכום: מה באמת מתאים לך עכשיו?

אז מה בא לך לעשות? ברצינות. מה מושך אותך? מה מדליק לך את הניצוץ בעיניים?

אם את אוהבת לחקור – אפשר לעשות את זה גם באקדמיה וגם בתעשייה. השאלה היא איפה את רוצה לחקור, ובאיזה אופן (בדרך כלל התקציב גדול יותר בתעשייה, אבל זה גם תלוי, ראיתי מעבדות מאוד עשירות ומקומות בתעשייה עם תקציבים מומגבלים במיוחד… גם זה שיקול כשמחליטים איפה לחקור).

אוהבת בוסים על הראש או פחות? אז באקדמיה יש קצת פחות תחושה של בוס ויותר תחושה של הנחייה. נכון, יש מנחות ומנחים שיותר דומים לבוסים, ויש גם בתעשייה מנהלות ומנהלים נדירים שמאמינים בהובלה בגובה העיניים – אבל לפעמים גם להם יש בוסים, והבוסים האלה מודדים תוצאות ויעדים. ככה זה כשמדובר בכסף.

ואגב, גם באקדמיה יש יעדים כדי להתקדם, יש לחץ, פרסומים, מענקים, פרויקטים. אבל הלחץ הזה נובע לרוב מהמוטיבציה הפנימית שלנו… מהרצון להבין, ליצור ידע, ולתרום לעולם המחקר, או לפחות כדי שזה יגיע משם 🙂

וכשאני חושבת על זה, אם בוחרים עבודה שטוב לנו בה, שהיא משמעותית ומעניינת, אז גם היעדים הופכים למרגשים. לא מטרד, אלא שלב בדרך.

אז תדברי על זה. תחשבי על זה. תבדקי עם עצמך – מה בא לך עכשיו? ומה בא לך בעוד חמש שנים?

ואם את מרגישה שאת בתחילת החקירה, אני פה. כתבתי על זה, דיברתי על זה בפודקאסטים, יצרתי תכנים בדיוק בשביל נשים כמוך.

רוצה להמשיך לחקור את זה יחד?

אני מזמינה אותך למפגשי “לחקור את העתיד” – סדרת מפגשים שבהם נעמיק יחד בהתלבטויות האלה, נשתף, נברר וניצור בהירות אישית האם האקדמיה או התעשייה היא הבחירה הטובה ביותר עבורך.

להצטרפות וקבלת עדכונים על תאריכים ומיקומים, אפשר להצטרף לקבוצת הוואטסאפ בלינק הזה.
ובינתיים… מה מרגש אותך בחיים האלה כרגע?

תכתבי לי,
רלי

אם היו אומרים לי לפני ארבע שנים שבעתיד הקרוב אעביר הרצאות וסדנאות באנגלית מרצוני החופשי, הייתי אומרת – אין מצב בחיים!

אני? אנגלית?

גם בעברית אני לעיתים מתקשה להוציא משפט קוהרנטי מספיק כדי שיבינו את כל מה שהולך לי בראש.

ההזדמנות שניתנה לי בעבודה הקודמת הפגישה אותי עם אחד הפחדים הגדולים שלי – להעביר הדרכות באנגלית ובכלל להשתמש בה על בסיס יומיומי עם מלא מונחים מקצועיים שלא הכרתי. כבר בראיון העבודה נזכרתי בטראומה מהצגת המחקר שלי באחד הכנסים הגדולים במיקרוביולוגיה.

הייתי על סף בכי כשגיליתי שאני לא יכולה להקריא מהמצגת את ההערות כי המחשב שם היה מיושן מדי ולא הייתה אופציה של “תצוגת מגיש”.

ההתמודדות עם הפחד

הפחד מאנגלית הוא משהו שמלווה הרבה נשים, במיוחד כאשר הן נדרשות להשתמש בה בצורה מקצועית. נשים רבות, המשלבות הורות ולימודים באקדמיה או המעוניינות לעבוד בחברה בינלאומית, נתקלות בחשש הזה. אין זה מפתיע שהפחד הזה יכול להיות משתק, במיוחד כשמדובר בהעברת הרצאות או השתתפות בישיבות חשובות.

התחושות והאתגרים

התחושה של עמידה מול קהל ודיבור באנגלית יכולה להיות ממש מאיימת. הפחד לטעות, להישמע לא מקצועית או לא להבין מה אומרים לך – כל אלו יכולים להוביל לתחושת חוסר ביטחון שמשפיעה על כל החיים המקצועיים שלנו. אני זוכרת את הפעמים הראשונות שהייתי צריכה לדבר באנגלית בעבודה, את הלחץ בחזה, את המתח בכל הגוף ואת החשש שכל מילה שאני אומרת תהיה שגויה.

ויתור על חלומות

בגלל החשש הזה, נשים רבות מוותרות על חלומות שלהן. הן נמנעות מלהגיש מועמדות למשרות שהן חולמות עליהן, מוותרות על השתתפות בכנסים בינלאומיים, או אפילו מוותרות על פרויקטים גדולים שיכולים לקדם אותן מבחינה מקצועית ואישית. הפחד מאנגלית הוא לא רק פחד משפה, אלא פחד מלהתקדם, לחשוף את עצמך ולהעז.

שינוי התפיסה

ההבנה שהפחד הזה לא צריך לעצור אותנו היא חשובה. יש לי סיפור אישי על איך הצלחתי להתגבר על הפחד הזה ואיך זה פתח בפניי דלתות שלא חלמתי עליהן. ברגע שהתחלתי להתמודד עם הפחד ולא לברוח ממנו, גיליתי שהשד לא כל כך נורא. הפחד עדיין קיים, אבל הוא כבר לא מנהל אותי. היום אני מצליחה להעביר הרצאות וסדנאות באנגלית בביטחון, וזה תחושת סיפוק שלא ניתנת לתיאור.

ההשפעה על הקריירה

השינוי הזה השפיע על כל הקריירה שלי. פתאום מצאתי את עצמי במקום שבו אני יכולה לשאוף למשרות בינלאומיות, להשתתף בכנסים ולהוביל פרויקטים גדולים. הפחד הפך לכוח מניע, ואת התחושה של הצלחה במקום שפעם היה כל כך מפחיד, אני רוצה להעביר הלאה.

הזמנה להצטרף

אם הפחד הזה מוכר לך, אם גם את מרגישה שאת מוותרת על חלומות בגלל האנגלית, אני כאן כדי להגיד לך שאת לא לבד. אני מזמינה אותך להצטרף אליי ולשמוע איך אפשר להתגבר על הפחד הזה בעזרת כלים טכנולוגיים ולהפוך אותו למנוף להצלחה. אני כאן לחלוק את הסיפור שלי ולעזור לך להבין שהפחד הזה לא צריך לעצור אותך.

כדי להפסיק לפחד מאנגלית – לחצי כאן

בהצלחה!