שמי רוני בן צבי אלימלך. אני בת 31, דוקטורנטית בפקולטה לרפואה בטכניון, נשואה למושיקו ואמא לפלג בן השלוש. במהלך התואר השני ילדתי את פלג וקיבלתי את שוק חיי. המעבר לאמהות היה עבורי מאתגר נורא והרגשתי שהעולם שלי מיטלטל.
עוד לפני הלידה, החששות שלי היו קשורים לשני תחומים – זמן וכסף. בפן הכלכלי דאגתי איך אוכל להחזיק בית ולכלכל ילד ממלגת מחיה שהיא נמוכה מאד, ובאמת חיכינו עם הבאת ילד עד שהרגשנו שאנחנו בסדר מהבחינה הזו ושנוכל להסתדר. הדבר השני שהיה נראה לי מאתגר הוא איך אני אסתדר מבחינת חלוקת הזמן בין המעבדה והילד. ואכן, זה נושא שמאתגר אותי מאד גם היום… עוד לא מצאתי את הפתרון עבור הנושא הזה לצערי.. עם הזמן וההורות גיליתי עוד כל כך הרבה קשיים (סליחה, אתגרים), שלא לקחתי בחשבון בכלל מראש, כמו המחסור בשעות שינה, הזכרון שנפגע בהריון ולא חזר לעצמו מאז, ועוד ועוד…
איך אפשר לעזור?
קהילת חכמאמא עזרה לי המון. לקהילת “אמהות באקדמיה” הגעתי עוד לפני ההריון. חברה הוסיפה אותי לקבוצה, ונהניתי לראות מהצד את ההתמודדות של אמהות סטודנטיות, בעיקר כשתכננתי להיות כזו בעצמי יום אחד. מצאתי בה נשים שכמוני-היו להן מטרות וחלומות להגשים בלי שום קשר להיותן גם אמהות. והן הצליחו, למרות כל הקשיים, שלב אחרי שלב – לשלב בין חיי המשפחה וההורות לבין הלימודים וההגשמה העצמית. כזו חלמתי להיות.
בשלב מסויים, רלי, מייסדת הקהילה, העלתה רעיון בקבוצה כדי לבדוק אם יש מתעניינות – מלגה לחכמאמות עבור חניכה של חכמאמות חדשות יותר. הרגשתי שזה מה שיציל אותי. שאת זה אני צריכה. נרשמתי מיד כמתעניינת וחיכיתי לשמוע מה מתקדם. זה לא התקדם. אחרי זמן מה עלה שוב פוסט בנושא – הפעם כבר נרשמתי כמי שאולי תוכל לחנוך אחרות ולקבל מלגה. ושוב – לא הייתה התקדמות. לקראת התחלת הדוקטורט התלבטתי מאד האם להמשיך באקדמיה, כמו שחלמתי תמיד, או לפרוש לתחום נוח יותר לאמהות. לעבודה שבה אוכל להיות זמינה יותר עבור הבן שלי. נעזרתי בשירותי הייעוץ של רלי, וכך הכרתי את האישה המדהימה הזו, שגם עזרה לי לקבל את ההחלטה שהייתי הכי שלמה איתה – להתחיל את הדוקטורט, אבל בעיקר, הזכירה לי שהעולם הוא מקום אופטימי בסה”כ 🙂 ושאם רוצים – גם אם הדרך קשה – אפשר להצליח בהכל!
עזרה מולידה עזרה
עם תחילת הדוקטורט נזכרתי בפרויקט החונכות שעלה כרעיון היפוטתי פעם בקבוצה. שלחתי לרלי הודעה – “היי, מה נשמע? תגידי… היה פעם דיבור על פרויקט חונכות.. מה עם זה?”. קיבלתי את התשובה הכי מאתגרת – “יואו, הלוואי שאצליח להרים את זה כבר. זה חייב לקרות. אבל אני צריכה מישהי תעזור לי בזה”. לקח לי בדיוק שלוש דקות לחשוב על זה כדי לקבל את ההחלטה – אני לוקחת את זה על עצמי. הרגעתי את עצמי מהר והחלטתי שקודם אברר מה זה דורש, אבל בתוכי כבר החלטתי – אם זה משהו שנשמע doable – אני על זה.
וכך היה. דיברתי עם רלי וכבר באותו שבוע עשינו פגישת זום ראשונה כדי להבין מה אנחנו צריכות והתחלנו בגיוס מתנדבות לפיילוט. ומשם השאר היסטוריה. סיימנו הקיץ את הפיילוט של פרויקט החונכות שלנו בהתרגשות גדולה. 22 חונכות מכל התחומים התארים ומוסדות הלימוד תמכו לאורך השנה ב22 חניכות, שחלקן היו על סף פרישה. התגובות שקיבלנו היו מדהימות ואפילו גרמו לי להזיל דמעה (וזה לא קל לרגש אותי). השנה (תשפ”ב) אנחנו יוצאות עם הפרויקט באופן רשמי בטכניון, וכנראה גם באוניברסיטה העברית. העבודה הקשה עוד לפנינו, ואנחנו מנסות עדיין לגייס תרומות למלגות לחונכות 🙂
איך להיות אמא באקדמיה
הרבה דברים עזרו ועוזרים לי. העיקרי מביניהם הוא פרויקט החונכות שהקמנו. אמנם לא השתתפתי בו לא כחונכת או חניכה, אבל הקשר עם החכמאמות שהשתתפו בפרויקט עזר גם לי, וההרצאות שהבאנו נתנו לי המון כלים באופן אישי. החברות בקבוצת הפייסבוק ותחושת הקהילה עוזרות לי גם המון. ביום יום הדבר שהכי עוזר לי זה הנכונות של בעלי לעשות הכל כדי שאני אצליח. הוא עושה המון, קיבל על עצמו לגמרי את נושא הזוגיות השיוויונית ובגדול – הוא מציל אותי. אם זה בלהוציא את הילד מהגן, בתפעול הבית או בחברות הפשוטה, התמיכה כשקשה לי והדחיפה להמשיך.
אני חושבת שלהיות אמא באקדמיה נותן לי הרבה מבחינת הכלים שאני רוצה לתת לילד שלי – זה שהוא גדל עם אמא שלומדת ו”חיי את האקדמיה” מגיל אפס, זה לדעתי יתרון עבורו. כמובן שיש בזה גם המון חסרונות עבורו, אבל בסה”כ אני חושבת שזה טוב שהוא גדל ככה.
כדאי להתכונן
אני חושבת שלהיות אמא סטודנטית זה מאד מאתגר, ושזה פרויקט שצריך להתכונן אליו ולדעת איך לעבור אותו בצורה טובה. לכן, אני חושבת שנסיון של אחרות שעשו את זה – יכול להיות ממש חיוני להצלחה של חלק מהנשים שמעוניינות לעשות את זה. מקום שמרכז את המידע בנוגע לזכויות, שיכיל סיפורים של אמהות באקדמיה ויהווה בית לכל האמהות באקדמיה – הקהילתיות הזו, היכולת ליצור מפגשים בין אמהות שהיו במצבים דומים, היכולת להתייעץ עם נשים מנוסות ממך – אני חושבת שאין לזה תחליף. ואני חושבת שזה משהו שיעזור להמון נשים שמתלבטות האם להכנס לסיפור הזה, וגם לנשים שכבר תוך כדי – ומחפשות את הדר הכי נכונה עבורן לצלוח את המסע.
בנימה אישית לכל החכמאמות – אתן אלופות! ואני מעריצה כל אחת ואחת מכן, שמנסה ומצליחה, ומוכחיה לעצמה ולכולנו שזה אפשרי. ותודה לכולכן על התמיכה האדירה שאתן נותנות לכל הקהילה, אפילו בלי לדעת. 3>
עוד על רוני ופרויקט החונכות שלנו – ממש כאן
אהבת? יש עוד המון סיפורים! מוזמנת לשתף ולעזור לנו להגיע לכולן!
מוזמנת להגיב על הסיפור של רוני בסוף העמוד.
אם את זקוקה לסיוע או אם יש לך סיפור שתרצי לשתף, תכתבי לנו בשמחה!
